מה כתבו על אפר על ראשה

 ביקורת שהתפרסמה באתר "סימניה" ב17 ביולי, ונכתבה על ידי דולמוש

אפר על ראשה מאת חוה עציוני-הלוי
ספר מעולה 
רומן מקראי מותח ועוצר נשימה שנקרא בשקיקה המספר את סיפורה של תמר בת דוד שנאנסה,כמעט הצליחה להרוג עצמה וגיבור מקראי הציל אותה.
רומן זה מתאר את התקופה הרגישה שבה חיו היהודים תחת מלכות דוד עם כל המשתמע מכך.
הקורא בהחלט יכול דרך המילים לחוות את הצבעים של האנשים
דאז,צבעים של חתונות,של הרי אדום,של משתה המלך,של סעודות
ושל ירושלים בתוך החומות,מחוץ לחומות,מעמדות של עניים ועשירים.הכובסת,התופרת,הפילגש....
הסיפור הוא עלינו היהודים כמה אנחנו דומים ושונים מאז שהתחלנו את דרכינו לפני אלפי שנים.

סיפור/רומן נוגע ויפה

____________________________________________________________

ביקורת שהתפרסמה באתר "סימניה"
 
בס"ד כמה שנהנתי מספר כזה כייף לקרוא אותו אני חושבת שאלך על הספרים של חוה
עציוני הלוי לא יכולתי לעזוב את הספר אני ממליצה עליו בחום.

הכותבת - תלעת ספרים מכוכב יאיר.
 
___________________________________________________________

ביקורת  שהתפרסמה באתר" סימניה" ב4 ביוני 2011 ונכתבה על ידי יולי:
אפר על ראשה מאת חוה עציוני-הלוי
 
ספר מעולה
סיפורה המצמרר של תמר בת דוד אשר נאנסת ע"י אחיה ודרך התמודדותה עם האסון הנורא אשר תואר ע"י הסופרת בצורה מופלאה תוך שימוש בתיאור החיים בארמון ומחוץ לו בתקופה הרלוונטית. קראתי את הספר במהירות שכן העלילה בו מרתקת והדמויות מעוררות שאלות רבות שעולות גם היום בחברה המודרנית ביחס לקורבנות אונס והתמודדות החברה עימן.
מומלץ בחום.

____________________________________________________________

סלונה חודש יוני 2011

ספר אחד בשבוע
אפר על ראשה -  חוה עציוני-הלוי, הוצאת אריה ניר
וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל-רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל-רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה
קול זעקתה הנואשת של תמר בת דוד, שנפלה קורבן לאונס בידי אחיה אמנון, עדיין מהדהד באוזנינו גם לאחר אלפי השנים שחלפו מאז. רומן זה מגולל את מעשה האונס ואת הנקמה שנקם אחיה אבשלום באמנון. הוא מביא גם את סיפור אהבתה חסרת הסיכויים לעילי האחוחי, המציל אותה מתהומות הייאוש אך מסתיר ממנה את הסוד האופף את חייו.

סיפורה של תמר מתרחש על רקע אירועים דרמתיים בתקופת מלכותו של דוד המלך.  דוד המלך והנשים שסבבו את חייו משלהבים מזה דורות רבים את דמיונם של סופרים ואמנים ומהווים השראה ליצירות מופלאות. סיפורה של תמר מאפשר לנו להכיר באופן מעמיק את דמותו הרב-ממדית של דוד: מצביא דגול, שופט נערץ ומשורר בחסד אך גם אב המגלה אוזלת יד בהתמודדות עם בניו פורקי העול ואדם שכל האמצעים כשרים בעיניו לסיפוק תשוקותיו הסוערות.
זוהי הזדמנות להכיר דרך חוה עציוני את חיי היום-יום של תושבי ירושלים המקראית ואת נשות התקופה אשר למרות מיעוט זכויותיהן התמודדו באופן מעורר השתהות והערכה עם מצוקותיהן ואף מצאו דרכים יצירתיות להשפיע על גורל העם.

________________________________________________________________

ביקורת שהתפרסמה באתר: "ספרים ללא ירקות", האתר של נוריתה.
הכותבת: בר טיירי

ברבורים  יוני 2011

"מתוך הזוועה, מה שנחקק בזכרונה יותר מכל היו הזעקות הקורעות את האוויר. הצעקות שלה עצמה.
והיו המראות והריחות. שערו האדום כשלה, פרוע ולח. ריח הזיעה הדוחה בנחיריה. אדי השיכר העולים מפיו. ידיו כאזיקי ברזל על צווארה.
הכאב המפלח אותה" (עמ' 9)
היא נערה בת טובים, בת מספר-מי-יודע-כמה לאביה. חונכה מילדות למקומה בחברה, חונכה לא "לכבס כביסה מלוכלכת" בחוץ, חונכה לשמוע בקול הגברים במשפחתה. עתידה להתארס, כמצוות אביה, בתוך מספר ימים לגבר מבוגר ממנה בשנים רבות.
הוא נער בן טובים, בנו הבכור של אב עסוק. ילד מפונק שעוד מילדות הורגל לקבל כל מה שירצה, ולחמוק מעונש.

זהו ספורה של תמר בת דוד שנאנסה על ידי אחיה, אונס שלאחריו חרב עליה עולמה. מפתיע לגלות עד כמה המסע (והמשא) שעוברת תמר הוא ספורן של נשים רבות, גם במציאות של ימינו. לא סתם הקדישה חוה עציוני הלוי את ספרה "לנפגעות אונס ותקיפה מינית שבקרבנו, אשר תמר בת דוד משמיעה גם את קול הזעקה שלהן".
מלבד ספורה של תמר, שמהווה את בסיס הספר, מדובר ברומן על רקע תנ"כי, המבוסס על המתואר בספר שמואל (א' וב') ובספר דברי הימים א' , זוהי גם ספורה של התקופה. הימים ימי מלכות דוד, מלך נערץ אבל אבא נערץ הרבה פחות. ימי מתיחות בין הנסיכים השונים, בין השבטים השונים ובין נשותיו הרבות של המלך.
את ספור תמר בת דוד לומדים, בקיצור רב, בבתי הספר. איש אינו מתעמק במה שקורה לתמר.

איש אינו מדבר על הסבל שהיא עוברת, סבל הגדל כאשר מבינים כי אמנון, בנו האהוב ויורש העצר של דוד, עתיד לחמוק מעונש. חוה עציוני הלוי מיטיבה לתאר כאן את מסלול היסורים שעוברת קורבן אונס, החל בתיאור מפורט למדי של מעשה האונס עצמו, דרך האשמתו של האנס כי היא זו שפיתתה אותו- "והכל באשמתה. היא התגרתה בי בהציגה את עצמה לפניי במערומיה"  (עמ' 53) והכעס הרב המעורב בלא מעט בושה שמרגישה משפחתה הקרובה לאור העובדה כי תמר, בניגוד מוחלט לכל מה שלמדה ולכל הציפיות ממנה, לא הסתירה את העובדה שנאנסה אלא זעקה את זעקתה ברבים (אני מניחה שהמקבילה בהווה הייתה פניה למשטרה), וכלה בתחושותיה הקשות של תמר, המרגישה כי טוב מותה מחייה, המקוננת על אובדן היכולת להינות מהחיים, המקוננת על הדבר היקר שאבד לה לנצח (כמו כל שאר בנות דוד, היא שמרה על בתוליה עד החתונה).

גרסתה של עציוני- הלוי לאירועים מאדירה את דמותה של תמר, ומכאן את דמויות הנשים בתנ"ך בכלל. היא מאדירה את כוחן הנפשי, העצמה המאפשרת להן לגבור על הקשיים הניצבים בפניהן בחיים בימים ההם בכלל, ועל טראומות דוגמת אונס בפרט.

לעיתים קרובות אומרים כי האהבה היא תרופה לכל מכאוב. גם כאן האהבה מביא מזור לכאביה של תמר, אבל אינה מקטינה אותה למעמד "האשה הקטנה", כי אם מאפשרת לה עצמאות שאינה קיימת בדרך כלל.
מצד שני, מובלעת בספר גם עמדה, מהוסה במקצת, לפיה גברים "אינם יכולים להתאפק". אמנון מתרץ בכך את האונס, אבל מי שמבטא יותר מכל עמדה זו הוא עילי האחוחי (דמות המוזכרת בתנ"ך, אך כל קשר בינה לבין תמר הוא יציר דמיונה של הסופרת), אהובה של תמר, ש"האש שהייתה מלהטת בחלציו לא היה לה דבר עם אהבה וגעגועים, אלא רק עם דחף עז לבקש לה מוצא" (עמ' 217). נדמה כי עמדה זו מקובלת גם על תמר, הגם שהיא מלווה בכאב לב מסויים.

לסיכום, מי שמחפש סתם רומן המבוסס על התנ"ך בהחלט יהנה מהספר. מי שמחפש סיפור התמודדות ימצא גם את זה, בצורה מפורטת ומרתקת למדי. מי שמחפש ספרות פמינסטית, ימצא גם את זה.

חוה עציוני- הלוי היא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר אילן, ומחברת הספר "אשת לפידות".

לאתר הסופרת, בו ניתן לקרוא פרק מהספר.
 
המלצה לוהטת, אבל ממש, לקרוא.

אפר על ראשה/חוה עציוני- הלוי
הוצאת אריה ניר, 2011
301 עמודים