הביקורת על "ולו שתי נשים" במגזין עולם האישה, 1.8.2012
מוזות
מיכל תמרי
ספר 1
אנחנו המין החזק
זה אולי נשמע נדוש, אבל לטעמי, התנ"ך הוא באמת
הספר העלילתי הטוב ביותר שנכתב אי פעם. בטח
ובטח בכל הקשור ליחסים שבינו לבינה או בינו לבינו
(אם אי פעם תיפתר סוגית דוד ויהונתן). לכן גם
נהניתי לקרוא את "ולו שתי נשים" שלוקח את
הסיפור על אלקנה ושתי נשותיו פנינה וחנה למחוזות
שלא היו מביישים אף טלנובלה. במרכז העלילה פנינה
רועת צאן שמתמסרת לאלקנה עוד לפני שהם נישאים
ומתהדרת בגוף שגורם לבעלה להשתוקק אליה בלי
סוף. להבדיל מחנה העקרה, פנינה מביאה ילדים לעולם
בלי בעיה. אך בעוד שבעלה משתוקק אליה בעיקר
במיטה חנה היא זו הזוכה באהבתו. כך, שתי הנשים
נאבקות בגלוי ובסתר על תשומת לבו של הבעל
כשבמקביל הן מסייעות אחת לשנייה להסתיר ממנו
את מה שצריך. למשל את הביקורים התכופים של
פנינה במיטתו של גבר אחר.
המין היפה והחזק כבר אמרנו?
|